<h1>ספר החינוך מצוה תי"ד</h1>
<h2>דף ז:</h2>
שנמנע בית דין הגדול או ראש גלות שלא יעמיד דיין לשפוט את העם שלא למד חכמת התורה וביאור משפטיה הישרים והצדיקים, ואפילו היו בו כמה מדות נכבדות, אחר שאינו יודע ובקי בחכמת התורה אין ראוי למנותו דיין, ועל זה נאמר [דברים א'] לא תכירו פנים במשפט. וכן פירשו זכרונם לברכה [ספרי] לא תכירו פנים במשפט זה הממונה להושיב דיינים, כלומר שאליו באה אזהרה זו. ואמרו זכרונם לברכה, שמא תאמר איש פלוני נאה או גבור או עשיר או שיודע בכל לשון אושיבנו דיין, לכך נאמר לא תכירו פנים במשפט, לפי שנמצא מזכה את החייב ומחייב את הזכאי ולא מפני שהוא רשע אלא מפני שאינו יודע. שורש מצוה זו נגלה הוא לכל. דיניה כגון מה שאמרו זכרונם לברכה [תנחומא שופטים] שכשם שצריך הראוי להיות דיין להיות יודע דיני התורה כמו כן צריך להיות בעל מדות ואדם כשר שלא יאמר לו הנידון טול קורה מבין עיניך, כלומר קשט עצמך ואחר כך קשט אחרים. הרי הוא אומר בתורה גבי דיינים [דברים א'] אנשים חכמים, כלומר יודעי החכמה לדון דין אמת, וידועים לשבטיכם, אילו שרוח הבריות נוחה מהם, אנשי חיל [שמות י"ח], שהם גבורים במצות ומדקדקים על עצמם וכובשים את יצרם עד שלא יהא להם שום גנאי ושום כיעור, ופרקם נאה. ובכלל אנשי חיל שיהיה להם לב אמיץ להציל עשוק מיד עושק, כעניין שנאמר [שמות ב'] ויקם משה ויושיען, ומה משה רבנו עליו השלום עניו אף כל דיין צריך להיות עניו. ויתר פרטים מבוארין בסנהדרין ובמקומות אחרים בפיזור. ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, ועובר על זה ומינה דיין שאינו חכם מחמת עשרו או טוב מדותיו או מאהבתו אותו או מחמת כבוד קרוביו ביטל עשה זה, ועונשו גדול מאד, שכל עונש דיני שקר שידין אותו דיין מחסרון ידיעתו תלוי עליו כי הוא הגורם. ומכלל מצוה זו גם כן לפי הדומה שכל מי שביררו אותו בני הקהל למנות עליהם ממונים לשום עניין, שישים כל השגחתו וכל דעתו למנות מהם הראויין והטובים על אותו מינוי שהקהל צריכין אותו, ולא יגור מפני איש למנות מי שאינו ראוי. אמרו חכמים על מי שהוא מעמיד דיין שאינו הגון כאילו הקים מצבה, שנאמר [דברים ט"ז] ולא תקים לך מצבה, ואם הוא מקום שיש בו תלמידי חכמים אמרו שהוא כאילו נטע אשירה, שנאמר [שם] לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח יי' אלהיך [סנהדרין ז' ע"ב]. ועוד אמרו [שם] שכל הממנה דיין מחמת עושרו על זה נאמר [שמות כ'] לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב. ועוד האריכו בעניין זה ואמרו [ירושלמי בכורים פ"ג ה"ג] שדיין שנתן ממון כדי שיתמנה דיין אסור לעמוד מפניו ומקילין הרבה בכבודו, ואמרו עליו שהטלית שמתעטף בו תהיה בעיניך כמרדעת החמור. ודרך חכמים הראשונים שבורחין מלהתמנות דיינים אלא במקום שאין גדול מהם.
